בספרו "ג'ויה" מביא ברוך תור-רז שבעה סיפורים שסיפר לו בלאדינו סבו ברוך טורס על ילדותו בסלוניקי. אל עלילות הסיפורים נרקמים מנהגים נשכחים שהיו נהוגים בימי השלטון העות'מני ביוון. ברוך תור-רז מזמין את הקורא למפגש עם יהדות יוון ותרבות הלאדינו שלה, ומאיר אותה באופן תוסס, חי ועשיר בסיפורי הווי, הנרקמים הן בעיתות קושי, צער מצוקה, והן בשעות של שמחה. הסופר הנורבגי גוסטב ויבורג, שפגש את קהילת יהודי סלוניקי, צאצאיהם של גולי ספרד, היטיב לעמוד על אופיים, נחישותם, מוצקותם, ההכרה בנחיצותם , אורחות חייהם ובעיקר גאוותם במוצאם ותרומתם לשגשוגה של סלוניקי. וכך הוא מתאר את הוויית השבת : "פניהם של עובדי-פרך מצהילים היום. מבטם חופשי, חדור שקט פנימי ומביע ביטחון גמור, כאילו אנשים אלה שואבים גאון וכוח מהכרתם שעיר זו כולה לא הייתה ולו כלום, לכל היותר כפר תורכי גדול, אילו הם נשארו בספרד