מיכאל רוסט, צעיר בן שמונה עשרה, עוזב את עיר הולדתו ועובר לווינה בשנותיה האחרונות כבירת האימפריה האוסטרו-הונגרית. סקרן ותאב להתנסות בכול הוא קושר קשרים ארעיים עם כל מי שנקרה בדרכו: זונות, מהפכנים, קציני צבא, דלפונים שלא יעבירו את יומם בלי הלוואה, ואנשי עסקים שמקור עושרם מפוקפק - אחד מהם אף נותן לו מענק נדיב ותמוה. כשנכנסת לחדרו בעלת דירתו, אישה נשואה שבעלה בנסיעת עסקים, הוא לא מתלבט הרבה ומתפתה לה, ושום היסוס אין בו גם לפתח במקביל קשר אהבים עם בתה בת השש עשרה. אין לו סייגים כלשהם, גם אם יכאיב לשתיהן בבחירותיו. כעבור שני עשורים בפריז, אחרי שעלו בזיכרונו והוא הימר שוב על כספו, אין לדעת באילו התנסויות נוספות יתנסה ואם ימצא לעצמו סוף-סוף מקום שיהיה לו לבית. בדמותו של רוסט השקיע דוד פוגל לא מעט מניסיון חייו. בארוטיות נועזת ומעודנת הוא מפליא לתאר את פרשיית האהבים המשולשת, ומתווה ברוסט גם תווים יהירים, אכזריים, תוויו של מי שכל תסבוכות הכרך הגדול ייתנו לו עניין וטעם בחייו. בצד ארתור שניצלר ויוזף רות, פרנץ קפקא וברונו שולץ, שפעלו גם הם באימפריה האוסטרו-הונגרית ערב שקיעתה, מעלה כאן פוגל בעברית עשירה רומן אירופי אורבני ומרחיב בו את מנעד הספרות העברית. בדרך מקרה התגלה כתב היד הזה של פוגל בארכיון "גנזים" עשורים רבים לאחר כתיבתו, ומתוך הנייר שהצהיב עלתה יצריותו, מנוסחת בעדינות עטו של משורר ובתנופת מספר, ששתי ערי בירה נפתחות לפניו דרך חצרותיהן האחוריות וחדרי חדרים אפלוליים.