קְרֶמֶר הֶחָתוּל לָבַשׁ בֶּגֶד־יָם, זָקַף הַזָּנָב, סִמֵּר הַשָּׂפָם, מַסֵּכָה עַל עֵינָיו, סְנַפִּירִים לְרַגְלָיו, נִפַּח אֶת חָזֵהוּ מְלוֹא רֵאוֹתָיו: "הִנֵּה אֲנִי, גֶּבֶר בַּחֲתוּלִים, מֶלֶךְ הַמְּצוּלוֹת, שַׁלִּיט הַנַּחְשׁוֹלִים." וְהוּא חָשׁ אֶל הַחוֹף וְזִנֵּק אֶל הַמַּיִם, וְתֵכֶף טָבַע מִזָּנָב עַד אָזְנַיִם.
