Book review is available by clicking on the Israeli flag in the language box
לפי התקציר המופיע בגב מתקבל הרושם שזהו ספר מתח "סוף הדרך". סוכן ישראלי פועל באוניברסיטה מבודדת אי שם בצפון ארה"ב הקרה על גבול קנדה. תפקידו להגן על "מסנג'ר" הסוכן הבכיר ביותר שישראל גייסה אי פעם ואולי המקור האנושי היחידי בתוך אל קאעידה. "מסנג'ר" אמור להתריע על הפיגוע הבא וככול שיותר אנשים יהיו בסוד העיניינים כך גדלה הסכנה לחשיפתו. בתוך כל הבאלאגן הוא מסתבך עם רשויות החוק האמריקאיות שמתות לשים עליו את היד, אך הוא מנפנף אותם בהומור ישראלי המחוספס. לא ברור עם עמיתיו הפרופסורים הם באמת אנשי אקדמיה או סוכנים מסוכנים, ואפילו הבאר-מן אלוף הבלאדי מרי שולח ידו בעולם הריגול. חברתו לשעבר לא בטוחה שהיא באמת לשעבר, והמפעיל שלו במוסד בעיקר מפעיל עליו לחצים. אני לא יודע אם זה נעשה בכוונה או מחוסר ניסיון, אך הספר כולו כתוב בגוף ראשון, ורווי פעלים בגוף ראשון יחיד, ובשלב מסויים זה כבר מוגזם. בדיבור אנחנו משתמשים המון בפועל "אמרתי" אך טכסט שבנוי לפי הנוסחה: "אמרתי לו" - "אז הוא אמר לי" – "לכן אמרתי לו", לא יזרום. על זה בדיוק אני אומר שאני אף פעם לא קורא ספר לפני שאני כותב עליו ביקורת, אני פשוט לא רוצה שיהיו לי דעות קדומות. סתאאאם, הרבה אנשים קראו ונהנו. חוץ מזה, אם נתייחס לספר כרומן קליל, דווקא ניתן ליהנות מרעיונות חביבים ואפילו חוש הומור לא רע. אתן לכם על קצה המזלג משפט שאני כבר השתמשתי מאז שסיימתי את הספר " למרות שזה יעיל, לפעמים גיליוטינה זה לא הטיפול המומלץ ביותר לקשקשים". אך המשפט החשוב של הספר הוא הכותרת המיוחסת לסטלין שאמר ש"ניתן להשיג הרבה יותר עם אקדח טעון ומילה טובה, מאשר רק אם מלה טובה", אכן מילים בסלע. אקדח טעון ומילה טובה / נחושתן אוקון / ידיעות אחרונות / 286 עמ' כתב: רענן אחיאסף / סטימצקי
סופר	נחושתן אוקון
הוצאה לאור	ידיעות
כריכה	רכה
דפים	285
שנת הוצאה	2007